כילד שגדל בבניין "רכבת" אחת האטרקציות מני רבות של תקופת ילדותי הייתה למתוח חוט בין מרפסות שתי דירות, ולכל קצה חוט לחבר גביע גבינה ריק. "מכשיר טלפון" בסיסי שכזה. קו טלפון ביתי היה מוצר די נדיר, כזה שנדרשה הייתה המתנה של שנים ארוכות להתקנתו.
מעבר זריז על ציר הזמן לימינו שלנו, ילדים בגיל חד-ספרתי מסתובבים עם מכשיר נייד, כזה שהוצאת שיחות ממנו לכל נקודה בעולם זו רק התכונה הבסיסית שלו.
כן, זה תיאור מתומצת של חלקיק מהפער הטכנולוגי שבני-דורי חווים.
לעיתים נראה כי הקידמה הינה ישות בפני עצמה. שועטת לה קדימה בכוח ובעוצמה, אינה משתהה אף לרגע לבדוק ולתהות האם הכיוון בו היא נעה הוא אכן הכיוון הנכון, האם קצב ההתקדמות הוא המתאים, או הנדרש. פשוט ידית המצערת או דוושת גז במצב פתוח לגמרי, כאילו שזה העיקר כאן, זה מה שחשוב, המהירות.
רגע אחד. שנייה.
האם ישנן השלכות למרוץ המטורף הזה של חיינו, על חיינו ?
האם המחיר שאנו משלמים על שילוב הטכנולוגיה בחיינו הוא מחיר ראוי ?
האם התלות שפיתחנו באמצעים טכנולוגיים לצורך התנהלותנו היום-יומית הייתה מבחירה ?
הצד השני של חיינו.
של ילדינו.
החלפת השיחה והמבט בהעברת הודעת טקסט או הודעה קולית, האם באמת התכוונו לכך? האם לכך חתרנו?
נדמה כי הדרך הכמעט יחידה להבין את משמעות התלות בטכנולוגיה, את הדרך הקלוקלת בה אנו כחברה נעים, הדרך להבין ולהפנים הינה להביט לרגע קט בדרך החיים שלנו 'פעם', לא לפני הרבה שנים.
מבט במראה.
על זה 'הצד השני'.
הזדמנות להציץ ולהביט על הפער הבלתי נתפס בין אורך חיינו כילדים לאורח-חיי ילדינו שלנו.
זה כל הסיפור.
על זה הספר.
תהנו מהדרך.
הספר בהוצאת "ספרי ניב", מודפס ודיגיטלי